השורשים הירושלמיים העתיקים בהחלט ניחנו בקשר רוחני, אבל גם אולצו לגעת באחד המשאבים הכי חשובים לאזור: המים. מאז שירושלים יוסדה, העיר התמודדה במשך אלפי שנים עם קשיים על מנת לספק לתושביה מים טריים באיכות גבוהה. האירוע האחרון בסאגה הזו התרחש ב-30 באפריל כשתושבים ירושלמים במספר שכונות, כ-130,000 תושבים לערך, התוודעו לכך שמי השתייה שלהם זוהמו על ידי מי שפכים. כתשע שכונות נפגעו – חמש יהודיות, שלוש ערביות ושתי שכונות מעורבות. זוהי דוגמא אחת מיני רבות, כיצד בעיות סביבתיות לא מפלות בין דת או אתניות.
כפי שה"Jerusalem Post " דיווח ב-1 למאי, 2014, "תושבים משכונות דרום ומזרח ירושלים קיבלו הנחיה להרתיח מים ביום רביעי, בעקבות דליפה של מי שפכים למערכת מי השתייה שלהם. תוצאות מהבדיקות הראשוניות שנערכו על ידי הגיחון, תאגיד המים העירוני של ירושלים, הצביעו על כך שמי השפכים דלפו ב'רמה גבוהה' לתוך מי השתייה של מספר שכונות.
הטכנולוגיה המודרנית החדשנית העניקה לנו מים שמועברים ממקום למקום, מנחלים ובורות לבתים ולשדות שלנו בזכות שיפור היעילות והביטחון באספקת המים הגלובלית. על אף שהתהליך הזה גרם לשיפור משמעותי ברמת החיים שלנו, זה גם עיוור אותנו. עבור רבים, זהו רק אובדן רוחני, אבל יש לזה גם השלכה פרקטית משמעותית מכיוון שהיכן שהערכה נגמרת, שימוש לרעה מתחיל.
עבור רבים מתושבי ירושלים, זיהום המים היווה תזכורת משמעותית לכמה המשאבים הטבעיים שלנו יקרים וחשובים, וכמה אנחנו הופכים להיות פגיעים כשהם לפתע הופכים מזוהמים. על מנת שהשימוש המודרני במים ימשיך לטווח ארוך, הקהילה הגלובלית שלנו חייבת לפתח מודעות סביבתית עמוקה יותר ולנקוט צעדים על מנת לחבר בינינו למשאבים שלנו, שבהם תלויה ההמשכיות שלנו בעולם הזה.
לקריאה נוספת:
